שיעורי חיים בלתי נשכחים מפי השף המפורסם שהפך לנזיר

   ראשי >> בלוג מדיטציה i32 >> שיעורי חיים בלתי נשכחים מפי השף המפורסם שהפך לנזיר

האם קרה לך שעברת ליד מקום כלשהו שוב ושוב ושוב, אך ברגע מסויים משהו קרא לך להיכנס?

וברגע שנכנסת, פגשת אדם מיוחד או קרה לך משהו מיוחד ששינה את חייך?

זה קרה לאיתמר בלומנפלד, בחור ישראלי צעיר, באמצע טיול ארוך בתיאלנד.

המפגש עם הנזיר שינה את חייו, והוא החליט להעביר את המסר החשוב הלאה…

לפניכם פוסט מרגש ומלא שיעורי חיים בלתי נשכחים.

(הפוסט המקורי)

שיעורי חיים בלתי נשכחים מפי השף המפורסם שהפך לנזיריום אחד טיילתי עם האופניים ברחבי האי קופנגן בתאילנד, וחלפתי ליד מנזר נדיר ביופיו, משהו משך אותי להיכנס אליו, למרות שעברתי על פניו כבר עשרות פעמים ומעולם לא נכנסתי. שמעתי ללב ונכנסתי. בעודי מטייל במקום שנראה פשוט כמו גן עדן, ראיתי פתאום נזיר גבוה, שעוצם את עיניו והולך הלוך חזור בתוך מבנה פתוח. כמה ימים לפני כן, עברתי סדנת ויפאסנה (שתיקה) ומדיטציה כאן באי, בלי לדבר, בלי גירויים, פשוט להיות עם עצמי 7 ימים, בשלווה. החוויה הייתה מטלטלת ותובנות החלו להגיע, אבל משהו באנרגיות של הנזיר הזה תפס אותי. אך לא רציתי להפריע לו באמצע המדיטציה אז פשוט עמדתי שם, בוהה בו. תוך זמן קצר פקח את עיניו הנזיר ואמר לי שלום. התעניינתי במה הוא עושה והוא הסביר לי שהוא עושה מדיטציית הליכה. משם השיחה התגלגלה למקומות שלא ציפיתי. מה שלא ידעתי הוא שאני הולך לדבר עם אחד המאסטרים הבודהיסטים החכמים ביותר בתאילנד, אדם צנוע ועניו שהולך ללמד אותי שיעורים רבים על החיים. קשה לי להסביר במילים איזה מורה מדהים הוא עד היום, וכמה נתינה יש לו ללא תמורה. אדם חופשי, עם צחוק גדול, מהאנשים המאושרים שראיתי בחיי. אנסה לשחזר כמה מהשיחות שלנו כאן. "בוא, בוא שב" אמר לי ומשם החלה השיחה.

שאלה: "צפיתי בך מקודם, וממש סקרן אותי מה אתה עושה"
תשובה: "מדיטציית הליכה, ויפאסנה."
שאלה: "מדוע אתה עושה את זה? כמה זמן ביום?"
תשובה: "זוהי הדרך שבה אפשר להגיע להארה, שלווה, חופש מהמיינד. הזמן הוא אשליה של המיינד, זמן לא קיים, קיים רק הרגע הזה." *צוחק צחוק של אושר מכל הלב*
ש: "אתה רוצה להגיד לי שהטכניקה הזו יכולה ליצור שקט פנימי ושלווה?"
ת: "כן, אתה מבין, רוב האנשים סובלים מהמיינד, הם לכודים בתוך כל הסיפורים שהמיינד יוצר, הם מספרים לעצמם את הסיפורים האלו שוב ושוב, למשך שנים. הם סובלים. סובלים בגלל שהם לא מודעים לעצמם ולמיינד."
ש: "רגע, אנחנו זה לא המיינד? אנחנו זה לא המחשבות שלנו?"
ת: *צוחק צחוק גדול* "לא. המיינד הוא ישות בפני עצמה שקיימת בתוכנו. אם תעצום עיניים עכשיו, ותתרכז תצליח לשמוע את המחשבות של עצמך ולהיות מודע אליהן. ואם אתה יכול להיות מודע אל המחשבות, אתה לא המחשבות, אתה משהו עמוק יותר שנמצא מאחורי המחשבות. אתה הוויה. רוב האנשים לא מודעים לעצם המחשבות, הסיפורים, הדימיונות שלהם, ולכן הם הופכים לאלה."
ש: "אז המיינד הוא זה שגורם סבל לכל האנשים?"
ת: "כן. האנשים סובלים כי יש להם המון המון סיפורים שהמיינד מייצר ואין להם מודעות. המיינד מייצר סיפורים, דימיונות, אשליות, השוואות,פחדים ודאגות. כל אלה באים מהתת מודע, מאירועים שקרו לנו בעבר, או שצפינו בהם.. המיינד לוקח את אותם אירועים מהעבר ויוצר אשליות וסיפורים לגבי העתיד. אנשים לא מודעים לתהליך, הם מאמינים לכל הסיפורים והאשליות של המיינד וחיים על פיהם, מתכנסים בתוך עצמם בגלל פחדים ודאגות שהן אשליות"

ש: "מה הפתרון? איך מנטרלים את כל הסיפורים האלה וחיים באושר?"
ת: "המיינד לוקח אותנו כל הזמן אל העבר או אל העתיד, אם תעצום עיניים לרגע, תראה שהמיינד ישגע אותך ויצור התנגדות כלפי הרגע הזה, הוא ישלח לך מחשבות על העבר שלך, או על העתיד, הוא ירצה שתמשיך הלאה, לרגע הבא, אל העתיד… הסיבה היא, וזה גם הפתרון, שהמיינד מייצר אך ורק דמיונות על העבר או העתיד, הוא לא יכול להתקיים בהווה, ברגע הזה. הפתרון הוא להיות נוכחים, להיות מודעים לרגע הזה, בכל רגע ורגע. להיות מודעים לאנרגיה שבגוף שלנו, לנשימה, להיות מודעים למיינד ולכל האשליות והסיפורים שהוא מייצר."

ש: "וואו. איך עושים את זה?"
ת: "מאיטים את קצב החיים, חיים כל רגע ורגע כאילו אין דבר אחר שחשוב יותר מהרגע הזה, מעלים את המודעות כלפי כל דבר שקורה" *צוחק צחוק מהלב* כל הבעיות והסיפורים של האנשים הם בעבר ובעתיד, כשאדם חי את הרגע הזה, אין בעיות, אין סיפורים, אין אשליות, יש רק את הרגע הזה, רגע של אושר טהור, שמחה ושלווה. כשאדם מתחיל להתנגד לרגע, הוא מתחיל לספר סיפור: שהרגע לא מתאים לו, שהוא לא אוהב את הרגע, שהרגע לא אמור להיות ככה… כל אלה הם סיפורים של המיינד שיוצרים סבל והשתוקקות"

ש: "זה באמת אפשרי להפסיק לחשוב? המיינד משגע את כולם, אני מכיר אנשים עם חשיבה אובססיבית, וגם אני לפעמים נקלע למחשבות ולא מצליח לצאת."
ת: "כמובן, זה מצריך עבודה ואימון, ויפאסנה היא הפתרון. בוא ואראה לך איך עושים זאת בהליכה. מדיטציית הליכה היא עוצתמתית לאין שיעור ויכולה ללמד אותך יותר מכל אוניברסיטה בעולם *צחוק גדול*. אנחנו הולכים 5 שעות ביום בהתחלה, למשך 3 ימים. 5 שעות כי בשעות הראשונות המיינד עדיין מאוד עסוק ומתרוצץ, לוקח לו 1-2 שעות כדי להירגע ולהאט את הקצב, לקבל את המצב. בהתחלה תחווה התנגדות של המיינד, הוא אפילו עלול לגרום לך כל מיני כאבים בגוף כדי שתשב ולא תמשיך. אתה מבין, המיינד רוצה להמשיך לפעול, להמשיך לייצר סיפורים, וכשאתה הולך וחי את הרגע, הוא לא יכול. זה כמו שאתה פוגש חבר ותיק אחרי שנים, או מלטף חיה אהובה, הלב יוצא החוצה, המיינד לא חושב, אתה פשוט חי את הרגע הזה, כל כולך בתוכו, ואתה חווה אושר ממשי באותו הרגע. אך לאחר כמה רגעים, המיינד חוזר לפעולה, מתחיל לנתח, להסביר, ליצור סיפורים, ואז אתה שוב חווה סבל. הארה אמיתית היא הסוף לכל הסבל "end of suffering" כפי שבודהה אמר, תודעה תמידית. אבל אסור לנו לרצות להגיע לשם בכוח, כי אנחנו יוצרים ציפייה למשהו, כשיש לך ציפיה למשהו אתה עושה אותו בכוח, בלי כוונה אמיתית. פשוט לחיות, לחוות את הרגע ולתרגל מודעות.

*** מתרגל מדיטציית הליכה למשך 3 שעות רצוף, מרגיש מבולבל בשעתיים הראשונות כי המיינד לא הפסיק לחשוב אבל רק בשעה השלישית פתאום חווה רגיעה ואושר צרוף (קשה להסביר) ***

ש: "הרגשתי בשעתיים הראשונות קושי רב, המיינד ממש צעק עליי שאלך לשבת ואברח מפה, ומה אני עושה, וסיפר לי המון המון סיפורים כדי לגרום לי להפסיק את ההליכה! מעולם לא הייתי מודע לכך שהמיינד רוצה תשומת לב רבה כל כך ושאי אפשר להשתיק אותו"
ת: *צוחק צחוק מהלב* "כן, כן, לאט לאט. זו התקדמות, תבוא מחר ותעשה 5 שעות איתי, ותראה שלאט לאט יגיעו אליך תובנות חדשות, לאט לאט תהיה מודע יותר למחשבות ולרגשות שלך, ותוכל להיות מודע אליהן גם במציאות היומיומית שלך. אתה מבין, אדם שלא מודע למחשבות ולרגשות שלו הוא כמו שבוי, אדם שנכנס בו שד ששולט בו. אם לאדם יש מחשבה שלילית והיא יוצרת אצלו רגש של כעס, הוא יהפוך להיות הכעס. כל הגוף שלו יגיב בהתאם, והכעס ישתלט על כל איבריו. אבל אם האדם מודע למחשבה שלו ולרגש הכעס שצץ אצלו, המחשבה והרגש נחלשים, הופכים לא רלוונטיים. זה לא ברגע ודרושה סבלנות, אבל בסופו של דבר הרגש מצטמק כלא חשוב."

"אתה מבין, אדם ללא מודעות שנשלט ע"י המיינד הוא ככה:
** לוקח בקבוק ריק ומחזיק אותו רק מהתחתית, נותן מכה קטנה לבקבוק מהצד, הבקבוק נופל על הרצפה **
כל דבר קטן מפיל אותו מהרגליים, כל מילה שמישהו אומר שלא במקום, כל מצב שקורה והוא בהתנגדות קלה, הוא מאבד את היציבות. האדם הזה לא יציב, הוא מתדרדר בקלות אל הדרך השלילית, אל החושך. לעומת זאת… אדם יציב בעל מודעות הוא ככה:
** לוקח את הבקבוק הריק ומחזיק אותו מלמעלה מהפקק, נותן עם היד השניה מכה לבקבוק, הבקבוק מקבל את המכה וחוזר למרכז. **
כל אירוע שקורה בעולם החיצוני לא ממש חשוב, כי האדם מודע ומאושר מבפנים. העולם החיצוני הוא רק העולם החומרי, ואין לו חשיבות רבה כל עוד האדם מאושר. אם האדם מאושר ומודע למיינד, הוא יכול לעבור כל אירוע. הוא גם לא מפרש אירועים כשליליים, וגם אם קורה משהו שלא לטעמו הוא מבין שזה יצירה של המיינד, והוא פשוט חוזר למרכז של עצמו ועובר הלאה"

ש: "איך זה שבכל זאת אף אחד לא יודע את זה? איך זה שכולם סובלים ולא יכולים להגיע למצב של אושר מתמיד?"
ת: "רוב האנשים מנסים להיות מישהו מיוחד, חשוב, נעלה. כדי להרגיש טוב עם עצמם *צחוק גדול*. הייתי בסיפור הזה שנים רבות, הייתי שף באירופה, הייתה לי רשת של מסעדות יוקרה. הייתי מוכר, ידוע וחשוב. עבדתי 14 שעות ביום כמו רובוט, היה לי הרבה מאוד כסף, אבל לא היה לי זמן לחיות, והייתי מדוכא. *צחוק גדול מכל הלב*. קמתי כל בוקר כדי לשלם מיסים וכדי להרגיש נעלה וידוע, אפילו את המשפחה שלי לא ראיתי אלא רק בסופי שבוע. כמה אנשים אתה מכיר שחיים ככה? שעושים משהו שהם לא אוהבים רק בשביל לספק מישהו אחר? או עובדים בלי סוף כדי לספק את הגאווה והאגו של עצמם? זה מאוד משעשע. זוהי הדרך של האגו לפרוץ החוצה: לרצות שיכירו אותך, להיות מפורסם, להיות עשיר… אבל אז אתה מגלה שאתה ריק מבפנים. אתה פשוט מכור להנאות החיצוניות, שהן גם אשליה של האגו והמיינד. היה לי הכל ובכל זאת הייתי אדם אומלל, אולי הכי אומלל עלי אדמות! *צחוק גדול*

ש: "ואז מה השתנה?"
ת: "יום אחד ישבתי במסעדה שלי, הסתכלתי מהחלון החוצה והגיעה אלי התודעה, הייתי מודע לעצמי, למי אני באמת ואיך אני חי כרגע, ופשוט חזרתי למנזר פה כדי להיות עצמי. ויתרתי על כל הסיפורים, על האגו, על היוקרה… אני לא רוצה להיות מישהו חשוב, כי אני מבין שאם אני חשוב, אז מישהו אחר לא חשוב. אני אף-אחד! *צחוק גדול* אתה מבין, הבעיה של העולם היא שמלמדים ילדים בבתי ספר להתחרות, להצטיין מלמדים אותם המון אינפורמציה לא חשובה, ושולחים אותם למירוץ האינסופי של החיים, מבלי שהם מכירים את עצמם, את הלב שלהם, מי הם באמת, מבלי שהם אפילו יודעים מהי תודעה. אנשים גדלים לתוך עולם של אגו, מלחמות, עולם שבו כל אחד רוצה שיהיה לו יותר, ולא פותח את הלב לנתינה. כולם עסוקים בלהשיג יותר, ב"להצליח" בעולם החומרי, מבלי שהם מבינים שאף חומר לא יעשה אותם מאושרים. ההתמכרות לצריכה של מוצרים היא פשוט חסרת שליטה היום, לכולם כבר יש הכל, ועדיין כולם עצובים והולכים לקנות עוד ועוד, כי הם לא מודעים לעצמם, הם חיים כמו בתוך אשליה אחת גדולה, חלום. כשאדם מתעורר מהחלום ומתחיל להיות מודע, הוא משנה את חייו מהקצה אל הקצה. מאות אנשים באים ומתייעצים איתי, אנשים שיש להם כביכול הכל, והם מדוכאים, כי הם לא מודעים לעצמם, הם לא יודעים מי הם. אני אומר להם להתעורר, להיות מודעים לכל הסיפורים של עצמם, ולהאט את קצב החיים, להירגע. כשאדם רגוע הכל הרבה יותר טוב בחייו."

ש: "האם מישהו שחי את הרגע ומודע לעצמו ולמיינד שלו, יכול להיות עצוב או מדוכא?"
ת: לא. מישהו שהתעורר וחי את הרגע לא יודע מה זה עצב או דיכאון, כל אלה הם רגשות מדומים שנוצרים בעקבות סיפורים של המיינד. מישהו שחי את הרגע כל כולו ירגיש אושר אמיתי, שלווה. קשה לתפוס את ההרגשה עם המיינד, כי המיינד תמיד יצור סיפור סביב ההרגשה. אתה מבין, כשאתה מתנתק לגמרי מהמיינד, אתה חווה הארה. אתה חופשי. אתה חופשי מכל סבל.

ש: "איזה עצה פרקטית אתה יכול לתת לאדם עצוב או מדוכא שחי היום בחברה המודרנית ומרגיש קורבן, מרגיש שלא יכול לשנות דבר?"
ת: "להתעורר, לזהות את הסיפורים של המיינד, לצאת החוצה ולראות שהכל בסדר, הטבע קיים, השמש מחממת ונותנת אהבה ללא תנאים, לחיות את הרגע הזה, את ההוויה. כשחיים כל רגע במקסימום הוויה, אי אפשר להיות מדוכאים, רחוק מכך. להתחיל לתרגל מדיטציית ויפאסנה, שתעביר לו תובנות חדשות על החיים, הוא יוכל למצוא יום אחד שיש לו חיים טובים ולהעריך כל רגע, במקום לתת לסיפורים והאשליות של המיינד להשתלט. ברגע שאנחנו ערים לסיפור, הוא כבר לא ממש רלוונטי. אפשר גם לאמן את עצמנו "לתפוס את המיינד" על חם – כל פעם שהוא מכניס אותנו לסיפור/אשליה, להפוך למודעים לעצמנו ולסיפור. לנשום ולהבין שזה בסך הכל יצירה של המיינד, להירגע ולהיות בהוויה. אני לא אומר שאדם שלא מרוצה מהעבודה שלו חייב להישאר שם, אם לא טוב לו. אבל אם הוא כבר שם ולא מקבל את הרגע, הוא נמצא בסירוב והתנגדות תמידית לרגע הזה, מה שיוצר סבל. הוא קודם כל צריך לקבל כל דבר שקורה, לנשום. ואז תבוא לו השראה והוא יקבל תובנות חדשות, אולי רעיון לעבודה אחרת בתחום שהוא אוהב יותר, או עסק.

ש: "אתה מתכוון שבמידה ונכנסה לי מחשבה שלילית, ונהייתי ממש עצבני – אם אהיה מודע למחשבה (לסיפור) ולרגש, הם ייעלמו?
ת: "בהחלט, המחשבה והרגש מתעצמים רק כשאתה לא מודע לקיומם. אתה הופך להיות הסיפור. כשאתה מודע אליו, ממש מודע אליו בתוך תוכך, הוא מיד מאבד מהכוח שלו, אתה מבין שזה סתם סיפור, עוד יצירה של המיינד, ואז לא נותן לו חשיבות. קשה בהתחלה להבין את זה, אבל זה פשוט, מאוד מאוד פשוט." "*צוחק בקול*

ש: "אתה מדבר על כך שהמיינד מסוכן, ולא טוב לנו, אבל אין אנחנו צריכים אותו בחיים כדי לחשוב ולתפקד?"
ת: "אנחנו צריכים אותו לעניינים ספציפיים. אם אני רוצה לעבוד על משהו, אני בהחלט צריך את המיינד, וכשאני מסיים, אני מנתק אותו. אני רוצה את היצירתיות של המיינד כשאני צריך, אבל לא כל היום. יש זמן לכל דבר. יש זמן להפעיל את המיינד, ליצירתיות ולמחשבה (על העתיד), ויש זמן לחיות את הרגע, עכשיו. כאן אין צורך במיינד, הוא רק מפריע כי הוא שוב לוקח אותי לעתיד, לעבר, ויוצר סיפורים. כשהמיינד פועל ללא הפסקה, אין רגע מנוח. כשאנחנו עושים מדיטצייה, אנחנו מנסים לנתק את המיינד ולהביא תודעה, להיות מודעים לרגע הזה. לכן מדיטציה זה לא רק ישיבה, או הליכה, זה יכול להיות כל דבר, כל רגע בחיים שבו אתה עוצר, נושם ומביא תודעה, במקום לתת למיינד להשתלט ולחיות כשבוי."

ש: "מה הבעיה העיקרית כרגע בעולם? למה בכל זאת אנשים אומללים?"
ת: "מאיפה נתחיל… *צחוק מהלב*. הסיבה העיקרית לכך שאנשים אומללים הם שהם לא מסוגלים להתנתק מהמיינד, אפילו לשניה. כשאנחנו כל כולנו בתוך המיינד, יש סבל עצום, כי המיינד עוצמתי מאוד, הוא מייצר אינסוף סיפורים ואשליות, שאדם לא מודע מאמין להם. דמיין לך שנכנס בך עכשיו שד וגורם לך להאמין בכל מיני סיפורים, ואשליות שהוא רוצה, השד הזה מעביר לך מחשבות לראש, ואתה חושב שאתה השד. (הוא מסתיר את עצמו בתוכך) ככה בדיוק אנשים מתנהגים עם המיינד. כשאין מודעות האדם הפסיד, אבוד בתוך חלום. תמיד ישנה מלחמה בין החושך (המיינד), לבין האור (התודעה, הלב). כשהמיינד השתלט כל כולו על האדם, האדם הפסיד. כשיש תודעה, האור חוזר. צריך לקבל את המלחמה הזאת ופשוט לדאוג שתהיה תודעה, אפילו מעט. אפילו מעט אור יכול להאיר חדר חשוך שלם. עוד דבר בעייתי, אנשים מכורים לצריכה, הם צורכים כל היום דברים, חפצים, אוכל טעים, סקס, רגשות. הם מאמינים שהצריכה של אותם דברים תהפוך אותם למאושרים, אבל לא כך הדבר. כשצורכים משהו, יש הנאה זמנית שחולפת בכאב. הכאב מגיע בגלל ציפיות והשוואות. אם קנית עכשיו את הטלפון הזה **מצביע על הטלפון שלי** ותראה שיצא טלפון חדש, או לחבר טוב יש טלפון טוב יותר, זה מטריד אותך! אתה משווה את עצמך אליו ורוצה את מה שיש לו, רוצה את הטוב ביותר. כלומר אתה רוצה כל הזמן יותר ויותר, ואתה חושב שכשיהיה לך X תהיה מאושר. זו מלכודת… אם כך, מתי תהיה מאושר? *צחוק גדול* כשאתה צורך סקס עם בחורות מזדמנות, אתה נהנה הנאה רגעית, אבל מה מרגיש לאחר מכן, כשאתה לבד עם עצמך? ההנאה חולפת בריקנות, כי המיינד ממשיך ללחוש לך שאתה יכול יותר, שזה לא מספיק. אתה מתמכר וצריך עוד ועוד, אז אתה מוצא עוד ועוד נשים, אבל אתה מרוקן בלב. אתה מבין, שום חפץ או צריכה של משהו, פיזי או רגשי, לא יכול לתת לך אושר תמידי, רק התעוררות, מודעות והסתכלות עמוק פנימה לתוך הלב שלך. אנשים היום מתוכנתים מילדות שחומר הוא החשוב, מביאים לתינוקות וילדים מתנות חומריות, והם מבינים שזה מה שיש וזה מה שחשוב בעולם. הם מקבלים חינוך לשאוף להצלחה חומרית, מכניסים להם כמה שיותר ידע סתמי לראש, ומוציאים אותם לעבוד ו"להצליח". אבל הם לעולם לא לומדים את עצמם, לא מכירים את הלב או יודעים מה זו מודעות. הם יוצאים לעולם, והולכים לאיבוד. החלום שלי הוא לחנך ילדים בגיל צעיר להיות מודעים, לא לחשוב רק עם המיינד, אלא להיכנס עמוק יותר, אל מעמקי הלב. להיות מודעים למי שהם באמת."

הנזיר המדהים ממשיך ללמד אותי יום יום, ואני מרגיש בשינוי עצום בחיי ואסיר תודה על כך, לכן החלטתי לשתף בחוכמתו. התוכן עלול להיות לא מובן בקריאה ראשונה, מומלץ לקרוא שוב! מקווה שזה נתן ערך ועזר לכם במסע שלכם.

אם גם אתם רוצים ללמוד איך לעשות מדיטציה ולהיפטר מהסבל שהמיינד מייצר בחיים שלכם, הצטרפו לקורס מדיטציה למתחילים ויחד נצעד לעבר חיים של רוגע ושמחה אמיתית.

> לחצו כאן לפרטים מלאים על קורס מדיטציה למתחילים, לתרגול עצמי (ללא ניסיון קודם)

> לחצו כאן לפרטים מלאים על קורס מנחים ומאמנים תודעתיים בשילוב הנחיית מדיטציה ודמיון מודרך

WhatsApp chat יש לך שאלה? אני מחכה לך עכשיו בוואטצאפ, בלחיצה כאן